פסק-דין בתיק ע"א 1978/05

השופט י' כהן:

א. ההליך

1.       ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת הגב' תמר שרון נתנאל) מתאריך 2.10.2005 בתיק בש"א 4002/05 (א' 1533/05).

2.       בהחלטה האמורה דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער על הסף, מחמת מעשה בית דין, וחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, כערכו לתאריך מתן ההחלטה.

ב. הרקע העובדתי

3.       המערער הוא בעלים של מקרקעין עליהם בנוי בניין, ובתאריך 7.6.1998 מכר אחת מהדירות בבניין למשיבים.

4.       נראה כי יחסי השכנות בין הצדדים עלו על שרטון, ובתאריך 11.10.1999 הגיש המערער תביעה נגד המשיב מס' 1 לבית הדין הרבני האזורי בחיפה, בה טען כי המשיבים הפרו את ההסכם.

          בכתב התביעה שהגיש המערער ביקש המערער מבית הדין להזמין את המשיב מס' 1 "בדחיפות ככל שניתן עקב נסיבות מחמירות ביותר ביני לבין הנתבע בעקבות אי ביצוע וקיום ההסכם שעליו חתמנו שנינו". המערער הוסיף, כי ביום הדיון יביא את כל העובדות התומכות בטענותיו. בסיפא לכתב התביעה עתר המערער לכך שבית הדין יחייב את המשיב מס' 1 "לקיים את ההסכם כלשונו".

5.       הצדדים הוזמנו לדיון בפני בית הדין בתאריך 21.10.1999, ומשהופיעו הצדדים הביא אותם בית הדין להסכמה כי ימנו את בית הדין כבורר בסכסוך ביניהם. בהחלטת בית הדין מאותו יום, הורה בית הדין למערער להגיש כתב תביעה מפורט "כולל אסמכתאות" בתוך 15 ימים, וכן הורה למשיב מס' 1 להגיש כתב בית דין מטעמו בתוך 15 ימים שלאחר מכן.

6.       בתאריך 1.11.1999 הגיש המערער בקשה לבית משפט השלום בחיפה, למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים, ועתר כי יינתן צו מניעה זמני האוסר עליהם לתפוס את ההחזקה בשטחים מסוימים. במעמד הדיון, שהתקיים בתאריך 2.11.1999 ביקש ב"כ המשיבים מבית המשפט לעכב את ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט, לאור הסכם הבוררות שנחתם בבית הדין הרבני, אם כי הסכים לכך שצו המניעה הזמני, שניתן יום קודם לכן במעמד צד אחד ישאר על כנו. ב"כ המערער הודיע כי הוא מבקש לשקול את עמדתו.

7.       המערער לא הגיש לבית הדין הרבני כתב תביעה מפורט, ותחת זאת הגיש ב"כ המערער, בתאריך 14.11.1999, הודעה לבית הדין על ביטול הליכי הבוררות.

8.       בתאריך 18.11.1999 הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בחיפה (תיק א' 27767/99), ובה עתר לסעדים שונים נגד המשיבים. המשיבים לעומת זאת הגישו לבית משפט השלום בקשה לעכב את ההליכים בשל הסכם הבוררות שנכרת.

9.       בתאריך 13.12.1999 הזמין בית הדין הרבני את הצדדים לדיון שנקבע ליום 9.1.2000. לאחר מספר דחיות, שהתבקשו על ידי הצדדים, הורה בית הדין למערער להגיש כתב סיכומים בתוך 14 ימים, והורה כי המשיב יגיש כתב סיכומים מטעמו בתוך 14 ימים שלאחר מכן. המערער הגיש כתב סיכומים, אך טענותיו התמקדו בנושא ביטול הבוררות. בסיכומיו טען המערער, כי לא ניתן להמשיך ולנהל את הבוררות בפני בית הדין לפי המשפט הנוהג במדינה.

10.     לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם, החליט בית הדין הרבני, בתאריך 31.5.2000 כדברים הבאים:

"הבוררות שנחתמה על ידי הצדדים היא בתוקף ואין אחד הצדדים יכול לחזור בו לאחר שנחתמה וביה"ד התחיל להזקק לעניין.

  על פי דין תורה חייב התובע להגיש לפנינו את נימוקיו, הוכחותיו וראיותיו בהמשך לכתב תביעתו, ואם לא יעשה כן דין תביעתו להידחות.

  מאחר שחלפו חדשים רבים מאז קיום הדיון האחרון, מחליט ביה"ד לפסוק בתיק, פסיקה סופית, לאחר שתנתן אורכה נוספת של שלושים יום לתובע, להגיש בכתב את נימוקיו וראיותיו, לעצם הנושא הנדון - שאם לא יעשה כן יפסוק ביה"ד כפי שייראה לו במסיבות."

          גם לאחר החלטה זאת לא הגיש המערער לבית הדין כתב תביעה מפורט, וממילא לא צרף לכתב התביעה את ראיותיו.

11.     בתאריך 15.8.2000 הגיש המערער תביעה לבית משפט זה (תיק א' (מחוזי חיפה) 1211/00), ועתר לבטל את הליכי הבוררות, ולחילופין עתר לפסול את הדיינים מלשמש כבוררים. בקשת המערער לביטול הליכי הבוררות הובאה בפני כב' השופטת (כתוארה אז) ש' וסרקרוג. בתאריך 19.2.2001 דחה בית משפט זה את תביעת המערער.